בזמן שהבקבוק עבר מיד ליד גדלו הלהבות והתעצמו עד שנהפכו לדבר המיתי. לא בבת אחת. לאט, במשך זמן רב. בזה הצטיינו המדורות של מייאקו. התפשטות הלהבות הייתה רכה ומתונה, כמו לטיפה מיומנת שאינה זריזה מדי ולא פראית מדי. להבות שנועדו לחמם את לבו של האדם.י
מול האש היתה ג'ונקו תמיד שקטה. היא כמעט לא זזה, רק מדי פעם שינתה את התנוחה שלה. הלהבות קיבלו לתוכן הכול בשקט, ספגו הכל וסלחו. כמו שמשפחה אמיתית מתנהגת, חשבה ג'נקו. ח. מורקמי, נוף עם מגהץ.י
מול האש היתה ג'ונקו תמיד שקטה. היא כמעט לא זזה, רק מדי פעם שינתה את התנוחה שלה. הלהבות קיבלו לתוכן הכול בשקט, ספגו הכל וסלחו. כמו שמשפחה אמיתית מתנהגת, חשבה ג'נקו. ח. מורקמי, נוף עם מגהץ.י
"Пока фляга кочевала из рук в руки, огонь разгорелся, превратившись в настоящий костер. Но не быстро, постепенно, как и замышлял Миякэ. И в этом была его прелесть. Пламя расширялось мягко и нежно. Как выверенные ласки, неспешно и очень аккуратно. Это пламя — для того, чтобы согревать сердца людей.
ОтветитьУдалитьКак всегда стоя перед костром, Дзюнко умолкала. Она лишь изредка меняла позу, но больше не шевелилась Это пламя молчаливо принимало разные предметы поглотало их и, казалось, прощало. «Как и должно быть в настоящей семье», — думала Дзюнко." (Х.Мураками "Пейзаж с утюгом")