Вдогонку предыдущему посту:

נחלקנו לשניים. רבים מאתנו שמחו דווקא להישאר באי ההונגרי הרגוע שלהם, מנותקים מן ההוויה המיוזעת והמתוחה של ישראל הצעירה. אחרים – ואני ביניהם –ראינו ב”אויקלט” רק תחנת מעבר בדרכנו אל האירוע המרכזי. ייתכן שזה יישמע פרדוקסלי, אבל לא עשינו את כל הדרך אל המדינה היהודית כדי לחיות כיהודים – קבוצה קטנה, מסוגרת בעצמה ובשפתה הייחודית, המשתדלת לצמצם למינימום את המגע עם העולם החיצוני.י

י. לפיד, ע. 107

Мы разделились на две части. Многие из нас были рады остаться на своем спокойном венгерском острове, изолированные от потного и напряженного бытия молодого Израиля. Другие – и я среди них – видели в "Új Kelet" всего лишь транзитную станцию по пути к главному событию. Возможно это прозвучит парадоксально, но мы не проделали весь путь к еврейскому государству чтобы жить как евреи – маленькая группа, замкнутая в себе и в своем уникальном языке, сокращающая по мере возможности контакт с внешним миром.

Я. Лапид. ВПМС