Работая с командирами я часто пытаюсь им объяснить смысл эмиграции в глазах ребенка. И вот сегодня наткнулся на замечательное (и как мне кажется глубоко автобиографическое) описание в "Русском дебютанте":
רק בלילה האחרון שלפני עזיבתם של הגירשקינים, גילו לוולדימיר סוף-סוף את האמת המוזרה: המשפחה איננה עומדת לנסוע ברכבת לדאצ'ה, הבקתה שלהם ביאלטה, כמו שהובטח לו; הם עומדים במקום זה לטוס למקום סודי שאת שמו הס מלהזכיר. מקום סודי! עם שם שאין להזכיר! א-ה1 ולדימיר הקטן החל מיד לדלג בדירה, לנתר ממזוודה למזוודה. מן הארון הוא עשה מצודה, והערדליים הכבדים שלו שימשו כביצורים, בהשתוללות נעורים שכמעט החישה אצלו התקף אסתמה. אמא ריתקה אותו לשפה בחדר המגורים שהדיפה ריח זיעת ילדות ומן השעה עשר שימשה לו למיטה, אבל לא קל היה לרסן את ולדימיר. הוא תפס את יורי ג'ירף הצעצוע, גיבור מלחמה שבחזהו המנומר ננעצו המדליות של סבא מן המלחמה הפטריותית הגדולה, וזרק את היצור המקרקש למעלה אל התקרה עד שהשכנים הגרוזיניים מיוסרי-העד מן הדירה מעל, החלו לרקוע בדרישה לשקט. "לאן אנחנו נוסעים, מאמה?" צעק ולדימיר (בזמן ההוא עדיין הכיר אותה לא רשמית כמאמה)."אני אמצא לך את זה על המפה!"י
ואמא, מפחד שמא בנה הנלהב כל כך ידליף את היעד שלהם לשכנים, אמרה רק , -רחוק.י
ולדימיר קיפץ גבוה עוד יותר ואמר,- טשקנט?י
והיא אמרה, - יותר רחוק.י
וולדימיר שהגיע כבר כמעט עד לגובה הג'ירף המעופף שלו אמר, - סיביר? כי זה היה הכי רחוק שיש, ואמא אמרה לא, יותר רחוק אפילו. ולדימיר פרס את המפות החביבות עליו ועקב באצבעו אחרי מה שמעבר לסיביר, אבל זה כבר לא היה בכלל ברית המועצות. זה היה משהו אחר. ארץ אחרת! אבל אף אחד לא נסע בכלל לארץ אחרת. וכן התרוצץ ולדימיר בלילה ההוא בכל הדירה עם כרכים של האנציקלופדיה הסובייטית הגדולה מתחת לזרועותיו, כשהוא מצווח לפי סדר האלפבית, -אוסטריה, אלבניה, אלג'יר, אפגניסטן, ארגנטינה, ברמודה ...י (ע' 168)י
Комментариев нет:
Отправить комментарий