קיר הברזל: ז'בוטינסקי

אינני מתכוון לקבוע, שעם ערבי ארץ-ישראל בלתי אפשרי הסכם כלשהו. בלתי אפשרי הוא רק הסכם מרצון. כל עוד מקנן בליבות הערבים זיק של תקווה, שיעלה בידם להיפטר מאיתנו, אין בעולם דברי נועם כאלה ולא הבטחות מושכות לב, שבגללם יהיו הערבים מוכנים לוותר על תקוותם זו - וזאת דווקא בגלל כך שאין הם אספסוף אלא אומה חיה. ואומה חיה מוכנה לוויתורים בשאלות גורליות כאלו רק בזמן שלא נותרה כבר כל תקווה "להפטר", וכשבקיר הברזל נסתמה כל פירצה. רק אז מאבדות את השפעתן הקבוצות הקיצוניות עם סיסמותיהן:"לא, לעולם לא!", ורק אז עוברת ההשפעה לקבוצות מתונות יותר. ורק אז יופיעו המתונים כשבפיהם הצעות בדבר ויתור הדדיים; ובשעה כזאת בלבד הם יתחילו להתמקח איתנו על עניינים מעשיים, יות נגד דחיקת רגליהם של הערבים, שיווי-זכויות אזרחי ולאומי.י

זאב ז'בוטינסקי, כתבים: בדרך למדינה

אצל שליים ע. 36-37

Читаю о "Железной стене" Жаботинского в одноименной книге Ави Шлайма.

Осознаю, как мало я знаю об истории Израиля.

Прихожу к выводу, что Жаботинский был прав тогда.

Ужасаюсь, что его идеи актуальны и сегодня.